החיים בסביבה משתנה הובילו במהלך האבולוציה להתפתחות של התאמות שונות. ההתאמות ההתנהגותיות כוללות דרכים להתחמקות מתנאי סביבה לא נוחים. אחת מהן היא שינוי מקום, כלומר: מעבר למקום שהתנאים בו נוחים יותר.
הגורם המרכזי שמביא לנדידה ואף מכתיב את המסלולים בהם עוברות הציפורים בדרכן הוא כמות המזון הזמין בסביבה שבה הן נמצאות. המזון הזמין תלוי במזג האוויר -ההתקררות עד קיפאון באירופה וצפון אסיה גורמת להיעלמות הצמחים והחרקים שהציפורים ניזונות מהם ולכן תתוזמן הנדידה באורח מופלא על פי התקצרות שעות היום בחורף של חצי הכדור הצפוני ובאביב של חצי הכדור הדרומי. למרות השקעת האנרגיה העצומה בנדידה והסיכונים הכרוכים בה, מאגר המזון העצום המצוי בחצי הכדור הצפוני במהלך הקיץ הופך את העניין למשתלם.. הציפורים אינן מחכות למזג האוויר הקר. יש להן "שעון פנימי": הן מודדות את הזמן לפי אורך היום וכך הן יודעות מתי לצאת לדרך.
הרווח העיקרי בנדידה הוא בחיסכון באנרגיה. הימים הארוכים יותר של הקיץ מאפשרים לעופות מקננים לתת טיפול טוב יותר והזנה טובה יותר לגוזליהם. השעות הרבות יותר של אור יום מאפשרות לציפורים הפעילות במשך היום (בניגוד לציפורי הלילה), להטיל כמות גדולה יותר של ביצים בהשוואה למיני עופות שאינם נודדים ושוהים במרבית ימי השנה באזור אחד, בדרך כלל עופות באזורים הטרופיים. כשמתקצרים הימים בעונת הסתיו, שבים העופות לאזורים חמים יותר שבהם אספקת המזון יציבה, בדרך כלל, במשך השנה, ואינה תלויה בחילופי העונות.
למרות שכבר ידוע כי השינוי בטמפרטורה אינם הגורם לנדידת הציפורים, עדיין מקובלת התפישה של היוונים הקדמונים כי מקורם של העופות הנודדים בארצות הצפון.
קרדיט :
www.galim.org.il/nature/migration/why.html