מסלול נדידת הציפורים


 מסלול נדידת הציפורים
מסעי הנדידה הגדולים מתחילים ממניפה גאוגרפית רחבת ממדים. במקרים רבים מתבצעת הנדידה לאורך נתיבים מסורתיים קבועים, ונעשית לאורך רצועות גאוגרפיות צרות. נתיבים אלו מצויים, בדרך כלל, לאורך שרשרות הרים או קווי חוף, שבהם נהנים העופות מזרמי אוויר עיליים או מכוחות עילוי הנובעים ממערכות רוח ומזרמי אוויר תומכים אחרים. לעתים נמנעים העופות בנדידתם ממחסומים גאוגרפיים קשים, כמו הרים גבוהים במיוחד וגופי מים גדולים. נתיבי הנדידה הספציפיים טבועים, ככל הנראה, ו"מתוכנתים" גנטית במיני העוף השונים, ולעתים במשולב עם תהליך של למידה ורכישת ניסיון הנרכש במהלך חייהם.
עופות רבים נודדים למרחקים ארוכים במסלולי נדידה קבועים. תבניות הנדידה הנפוצות הן מדרום לצפון בתקופת האביב הצפוני כדי ליהנות מהקיץ הצפוני החמים, ונדידה דרומה בעונת הסתיו הצפוני כדי ליהנות מהקיץ החמים שבחצי הכדור הדרומי.
יחד עם זאת, ישנן ציפורים מיוחדות, הנודדות מחצי הכדור הדרומי לצפוני דווקא בחורף  כגון תוכי הים "טמאשי" הניזון מדגים, ועל כן נצפה נודד צפונה בהתאם לאוכלוסיית הדגים שם.

נתיבי הנדידה וסוגי העופות הנודדים בהם משתנים בעיקר בשל האדםציידי עופות עוקבים אחר נתיבי הנדידה, מנתחים אותם וחוזים את כיוון הנדידה, אולם במהרה לומדים העופות להימנע מתעופה באזורים מסוימים. כך למשל פסקה בימינו כמעט לחלוטין נדידת הדורסים מעל לבנון, למרות שמעל ישראל הם עוברים באלפיהם - וזאת משום הציד חסר-הרסן של העופות שהתחולל באותה מדינה. גידולי השדה השונים הייחודיים לעופות מסוימים, וחרקים ועכברים שבקרבת גידולים אלה מהווים מזון לעופות, בעקבות שינויים במפות הגידולים משתנים גם נתיבי הנדידה.

התמונות והמידע נלקח מ: